מוזה

מוזה

“תגיד,” שואלים אותי לפעמים, “איך אתה מצליח לכתוב כל יום? איפה אתה מוצא את המוזה”.

“במזווה”, אני עונה. “ליד הממרח אנשובי”.

ועכשיו ברצינות, דווקא בגלל שהצלחתי לפספס כמה ימי כתיבה בשבועות האחרונים, אני בטוח בזה מאי פעם:

מאיפה אתם מוצאים זמן לעשות כושר כמה פעמים בשבוע?

מאיפה אתם מוצאים זמן למדיטציה?

וביתר שאת:

מאיפה אתם מוצאים זמן לטפל בילדים? ללכת לעבוד? לסיים פרויקט? מאיפה אתם מוצאים זמן לסידורים? מאיפה?

אתם מוצאים לזה זמן כי זה חשוב. למעשה, אתם לא מוצאים זמן לדברים האלה, אלא מקדישים להם זמן. זה עובד גם עם כתיבה.

אם תקדישו עשר דקות ביום בכתיבה, סביר להניח שלא תגיעו רחוק מדי. ייתכן מאוד שתבהו שבע דקות ואחרי זה תכתבו בדיחה לחברים שלכם בפייסבוק. אם תקדישו לכתיבה חצי שעה, יתחילו לצאת לכם דברים. אם תהיה לכם שעה ייעודית בכל בוקר, רוב הסיכויים שתצליחו לכתוב לפחות פוסט קצר ביום. לפעמים אפילו יותר. כמובן, אם אתם זקוקים לפוסט כזה רק פעם בשבוע, מספיק שתקדישו לו שעה או שעתיים בשבוע.

מה שכן, כדאי לזכור שהעניינים האלה מצטברים. אם מקדישים זמן ביום למשפחה וזמן לנהיגה לעבודה וזמן לריצה וזמן למדיטציה וזמן לראות וייקינגז בערב וזמן לפודקאסט על דולפינים, מאוד יכול להיות שלא יהיה לכם זמן לאכול. גם לזה צריך זמן.

במילים אחרות, גם פה: כתיבה יומית, שבועית, דו שבועית או בכל מינון אחר, היא עניין של החלטה וסדרי עדיפויות. את הידע שלכם, המומחיות שלכם, העניין שלכם והתשוקה שלכם אתם נושאים אתכם תמיד, והם מתגייסים כשאתם יושבים לכתוב.

כל מה שצריך זה להחליט.

ולשבת.

ורציתי להעיר לסיום, שאני עובר על הפוסטים של אנשי השיווק של חברה שאתם מכירים היטב. התיישבו איתי 12 אנשים לארבע שעות, והכינו לא פחות מ-14 פוסטים לבלוג שלהם. בארבע שעות! וכולם גם למדו לא מעט על הדרך.

מעבר לזה שיש לי זכות גדולה לקחת חלק בסדנאות כתיבה כאלה, הן עוד סימן בשבילי לזה שאפשר. שכל מה שצריך זה מחויבות, גם אם לתקופה מוגבלת. התוצאות הן לא פחות מנהדרות.

יאללה, שיהיה לכם המשך שבוע משהו משהו. דלגו בין פרח לפרח, שתו טוב טוב ואל תשכחו גם להשקות.

אהבתם? שתפו את הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

0
    0
    העגלה שלך
    העגלה ריקהבחזרה לחנות