מלכודות כתיבה זדוניות

מלכודות כתיבה זדוניות

אהלן אהלן,

כשיובל נוח הררי יישב לכתוב את ספרו הבא, “ההיסטוריה השלמה והמוחלטת של ההפרעות”, הוא יקדיש את הפתיחה, המבוא, החלק הראשון, הסיום, האפילוג ועמוד התודות לפייסבוק. אני אומר לכם, זה פשוט בלתי נתפס העניין הזה. 

לא לא, אני רציני. תקשיבו לי טוב, אני בדיוק חוזר משם: המקום הזה הוא החור השחור של הזמן, המחשבות, היעילות, התקוות, עשרת אלפים השעות, ההורות, הזוגיות, תמשיכו את הרשימה כאוות נפשכם.

השעה עכשיו 11:35. יום ראשון.

אני מאמין גדול בימי ראשון. יש ימי ראשון רבים שבהם אני חץ שלוח. אני קם לפני שהשמש זורחת, הולך לעשות ספורט, חוזר, אוכל כמו מתעמל הונגרי (תמר, תפוח, גבעול שמיר, תפוח אדמה ומעמול של אחים גטניו) ואז יושב וכותב בלי להרים את הראש, עד אמצע אפריל.

בקיצור, ברבע לאחת עשרה אני עוצר ואוכל ארוחת רבע לאחת עשרה של מתעמל הונגרי: לפת, כוס מים חמים עם ג’ינג’ר וכורכום ועוד מעמול, חוזר למחשב, *פותח פייסבוק* והדבר הראשון שעולה לי בפיד: מה הספר הכי טוב שקראתם לאחרונה.

ואם זו לא מלכודת זדונית, אז אין מלכודות זדוניות בעולם.

אתם מכירים אותי. אני יכול לדבר על הספר שאני קורא מעכשיו עד צומת בנימינה. אז אני מתחיל להקליד. ולעשות לייקים. ולקרוא תגובות. ולקלל. ולהתעצבן. ולבטל חברויות. ולעשות בלוקים. ולהתקשר לאשתי להסביר לה למה עשיתי לה בלוק.

ולוקח לי איזה כמה דקות טובות עד שאני מבין שעוד פעם פייסבוק עשתה את זה: לקחה לי את הריכוז, ההתכוונות, החץ השלוח – והולכת להרוג לי עוד יום ראשון.

מהדכדוך נפתחה לי הדודה למעמול. אתם מכירים את זה, לא ככה?

הנה טיפ: בלי פייסבוק בעבודה. במיוחד ברגעים שאחרי המעמול. אז אנחנו הכי פגיעים. ואם אתם יכולים, הימנעו על הדרך מוואטסאפ, אימייל וכל מה שמצפצף.

ועוד מילה קטנה למי שהקימו את העסק שלהם בשנים האחרונות:

בן אדם יושב במשרד (או בסלון) והניוזלטרים והספרים והעצות והטיפים דופקים לו על הדלת שבע פעמים ביום: איך לנהל משא ומתן, איך למכור ביוקר ולצאת אכבר ג’וקר, איך לבנות אתר בארבעה צעדי קזצ’וק מזורזים, איך לעשות אוטומציה לארוחת הצהריים שלך ולהגדיל את ההכנסות, איך לענות על אימיילים באופן אוטומטי, איך להתעלם מאימיילים באופן אוטומטי, איך להשיג לקוחות, איך להיפטר מספקים, איך לעשות מוצר דיגיטלי, איך לכתוב טקסט שיווקי, איך ליצור סרטון ויראלי, איך לאלף ארמדיל דביל בטיל. ועוד מלא עצות.

נגיד שכולן טובות.

מה שלא אומרים לכם בכל הטיפים, העצות, הספרים, הניוזלטרים, זה שזה לוקח זמן. שכל קיצורי הדרך לא באמת בונים מוניטין, ולא באמת מסיעים אתכם בזמן. 

מוניטין, שם טוב, לקוחות מרוצים – כל זה לוקח זמן. זה לא אוטומטי. זה לא קורה בארבעה צעדי קז’צ’וק זריזים. בדרך כלל זה לוקח שנים. כמה וכמה שנים. בשנה הראשונה נורא קשה. וגם בשנייה. בחמישית פחות, אבל מקבלים אולקוס. בעשירית גם כן קצת פחות.

אז אל תשכחו: אל תעשו לעצמכם חיים יותר קשים ממה שהחיים עושים לכם בעצמם. ונסו להתאזר בסבלנות. כל יום.

וכתב כבר חבקוק (שהיה נביא עם שם ממש מוזר) את השורה היפה: “כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב, אם יתמהמה חכה לו, כי בוא יבוא, לא יאחר.” והוסיפו ותנו רבנן: קשקוש מוחלט. באבו-אבוה יאחר, ורק בסוף, אחורי שיוציא לך את החשק לחיות – רק אז בוא יבוא.

אהבתם? שתפו את הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

0
    0
    העגלה שלך
    העגלה ריקהבחזרה לחנות