על המקף

על המקף

היום, לא עלינו, אדבר על מקפים. וכן, אני מודע לעצמי במידת מה, ורוצה להעיר שמתישהו בעבר הנראה לעין לא דיברתי על מקפים. הייתי אדם מן המניין, אזרח רגיל ומועיל לחברה.

ואז באו המקפים. אחרי זה, כבוד השופט, איני זוכר דבר.

מכירים את המקף הזה -? כן כן, ההוא שאתם מצמידים למילה שלפניו ומשאירים רווח אחריו? ככה- במקום נקודתיים?

לא טוב.

אם אתם רוצים מקף שמתחפש לנקודתיים אתם צריכים את המקף הזה – שקוראים לו קו מפריד ואנשים כועסים עלי כל פעם שאני קורא לו מקף. פרס ישראל יינתן למי שיודע איפה מקומו של הקו המפריד במקלדת. לי יש קונץ פטנט שמנפק אותו בוורד, אבל זו לא לחיצה על כפתור במקלדת. זה יותר אקט של זימון שכרוך בכוונה עמוקה, שערה של ילד נוצרי וזנב של סנאי.

כן כן.

תזכרו, או שהוא צמוד משני הצדדים, או שהוא מופרד משניהם. זהו.

זו לא שגיאה קשה במיוחד, המקף הזה- שנצמד ככה למילה שלפניו. אפשר אפילו לטעון שמדובר ליטראלי בקוצו של יוד, שמפריע רק ליודעי דבר. אני לא מתווכח עם הגישה הזו יותר מדי. מה שכן, מכירים את המנות האלה במסעדה שהן טעימות אבל משהו בהן לא נכון? את הבגדים שמשהו בתפירה שלהם קצת מקולקל ואתם לא יודעים מה בדיוק?

אני חושב שזה מה שאנשים רואים כשהם רואים את המקף הנצמד: משהו שאינו בסדר, למרות שלא תמיד הם יודעים להצביע עליו.

אבל זו רק דעתי, ואני אדם שכותב טיפים על מקפים, אז אולי מוטב לקחת אותה עם קומץ מלח.

שיהיה לכם שבוע מלא עניינים שוליים וחסרי משמעות. מה יש? קצת קלות דעת טובה לנשמה.

אהבתם? שתפו את הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
0
    0
    העגלה שלך
    העגלה ריקהבחזרה לחנות