אהלן אהלן,

טוב, שמעו. עכשיו בא משהו חשוב.

הנה אמת שלא סופרה. כמה אמיתות אפילו. כי אם אני פה בעניין של חשיפות, אני אלך עד הסוף. אני אסיט את הווילון, אשים קץ להסתרה, אשפוך את אור השמש על האמת שהוטמנה, הוכמנה, הושתקה והוסלקה שנים רבות כל כך. אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר.

זה ולובן קלין.

(מוכנים? עכשיו זה הסוד. בשביל זה אתם כאן. עכשיו באה ההתגלות שתמיד חיכיתם לה, בגלל זה קראתם עוד ועוד פוסטים. כדי לדעת את מה שמגיע עכשיו.)

מייקל ג’ורדן היה בן שנתיים וחצי כשאבא שלו העלה אותו למגרש. הוא היה בקושי מטר שמונים ונעליים 49. הוא לקח את הכדור בידיים בפעם הראשונה, עלה לדאנק – וריסק את הקרש.

כן כן. כך זה היה.

בשנת 1717, בנג’מין פרנקלין האיר את רמת גן בנורת לד בודדת. ככה, הדליק, הסתכל מסביב, ראה שאין כלום – וכיבה.

באמת.

ודוסטויבסקי, כפרה עליו, למד לכתוב בגיל שלושה חודשים. את האחים קרמזוב הוא כתב בגיל שנה וחצי בשלושה לילות רצופים של ניקוטין, וודקה וקולה. ורד בול. היה מאפר בחיתול. ואז נתן לו לנוח בבוידעם לפני שפרסם את הרומן בגיל שש וזכה לפרסום עולמי.

נשבע לכם באדושם.

איך לומדים כתיבה שיווקית?

עכשיו, תגיד, שואלים אותי, איך אני לומד כתיבה שיווקית? תראה לי כאן ועכשיו איך אני כותב עמוד נחיתה שימכור ב-109,376 שקל בשלושה ימים. איך אני כותב פוסט שכל העולם ישתף ויכניס לי כל כך הרבה לידים, שיהיה פה בעסק כמו, כמו, כמו בית ליד. את זה אתה מלמד?

לאט. לאט לאט אתה לומד.

אם הייתי חכם סיני והייתם באים אלי למערה לשאול רק שאלה אחת, הייתם שואלים: “תגיד, הו צ’י-אל, איך לכתוב?”

“לאט,” הייתי עונה לכם. לאט. כמו פיאט 124, שקודם היא זוחלת, אחר כך היא עוצרת ואז היא מתפחמת. לאט תלמדו. ולאט תכתבו. וככה גם יצליח. קודם לא יצליח, אחר כך יצליח קצת, אחר כך עוד פעם לא יצליח. בסוף ישתפר. מבטיח.

רק אל תשכחו אותי כשתהיו כמו תשובה. אל תשכחו את הו צ’י-אל החכם. חשוך פה לבד במערה. (כן, גם סיני זקן הוא לפעמים קצת קצת פולני.)

זהו. שיהיה לכם שבוע מור וקינמון כל מיני בשמים אור לי בלילות ופצצה לי בימים.

ואיך יודעים שזה טוב?

אחרי שפרסמתי את הפוסט הזה, מישהי נחרה לעברי ואמרה “בעצם, לא אמרת כלום”. מה יעזור לי להתאמן? איך אני יודעת על מה? ואיך אני יודעת מה טוב?

אז חוץ מזה שאני ממליץ לכם לא לנחור, היא צודקת. ויש לי דבר אחד להוסיף חוץ מהלינק לסדנה שלי שיש למעלה: אתם צריכים משוב. ולא, המשוב בפייסבוק (“מהמם”, “מדהימה”, “גאון” וכו’) לא שווה כלום. אתם צריכים מישהו שיגיד לכם לא רק טוב או לא טוב, אלא גם למה, ומה כדאי לשנות, ולמה. ואז ייתן לכם עוד משוב. מישהו שאתם סומכים עליו, שלא יעליב וידבר לעניין. חפשו אחד כזה בין החברים שלכם. בטח יש כזה.

שלכם,

צפרירכם