לפעמים אפשר לפגוש מפגנים נהדרים לחוסר מודעות אנושית.
הנה, ביציאה מבניין משרדים, עברתי בשירותים וגיליתי אדם שמטפח את הישבן שלו (עד הטפח האחרון), אבל לוקה במידת מה בכל הנוגע לאכפתיות שלו לגבי הזולת. תראה, חשבתי, כמה אכפת לו מהתחת שלו, ואיזו אדישות מהדהדת הוא מגלה לישבנם של אחרים.
לא יכול להיות שאנחנו נמצאים כאן רק למען עצמנו. לא יכול להיות שאנחנו אינדיבידואלים כל כך גמורים, שלא נראה את זה שללא אחרים – הקיום שלנו לא שווה דבר.
