הפוסט הזה מתחיל אי שם בצפון צפון צפון מזרח פולין: כבר כתבתי פה בבלוג פעם אחת על פרשביז. אף אחד לא קרא את הפוסט ההוא. אבל זה בסדר. אני לא

שטחתי פה בעבר את הגישה שלי לגבי האבולוציה של פליטי שוק העבודה. על העזיבה של החיק הלא חמים והלא בטוח של השכיר והמעבר לעולם המסחרר של העצמאי. על ההתפתחות של

אבא גדול יצא לאורנים קטן, וחזר אבא קטן מאורנים גדול. הלך עם ידיעה שלמה שהוא הולך אל מותו, ושב עם הבנה שלמה שמת הוא לא. וגם שלם אינו. בבית אומרים

לפעמים אפשר לפגוש מפגנים נהדרים לחוסר מודעות אנושית. הנה, ביציאה מבניין משרדים, עברתי בשירותים וגיליתי אדם שמטפח את הישבן שלו (עד הטפח האחרון), אבל לוקה במידת מה בכל הנוגע לאכפתיות

תגידו רגע, גרב זה זכר או נקבה? ואיך צריך להגיד, עורך לשון או עורך לשוני? ומה עדיף לכתוב, מקף מפריד או קו מפריד? ובעצם, בחזרה לגרב, מתחת לגימל, זה סגול או צירה?

אתמול ניסיתי לשפר את ה-SEO של פוסט שכתבתי. “אני צריך שיותר אנשים ימצאו אותו בגוגל”, חשבתי באוטומט, והתחלתי לעשות את מה שאני עושה כל יום: חיפשתי מילת מפתח, בדקתי אם

גם אתם מרגישים קצת מחוץ לקונטקסט בתקופות החגים? מה קורה עכשיו? זה חג? זה לא חג? מתי מברכים? מתי הצפירה? מתי כבר תעבור הצרבת הזאת? עכשיו, תפקחו את העיניים, תסתכלו