מאמן זה חתיכת אחריות. יש הרבה אנשים שמסתובבים שם בחוץ עם הטייטל הזה. בעיני הם אנשים אמיצים במיוחד. אני לא הייתי מעז. אפילו כשאני אומר “מלווה” ו”יועץ” אני מגמגם. מאמן? יותר מדי אחריות.

רוצים סימן שאתם אצל המאמנים הנכון? הוא לא שם. לא מדבר על עצמו. בכלל. גם לא על המאומנים האחרים שלו. זה רק אתם. אתם מרכז העולם. אתם מבלים איתו שעה בשבוע, עשר שעות – זה לא משנה. הוא לא יספר לכם על היום הקשה שלו, על ההשגים שלו, על המאומנים האחרים שלו שנוגעים בירח. נאדה. זה רק אתם.

למאמן יש גם מניות בהתקדמות שלכם. אתם אולי האחראים, אבל הוא הכלי. לא התקדמתם? משהו לא עובד. הכל עליכם. זה אתם שלא התקדמתם. אין מה להאשים אף אחד. זה לא מועיל. מה שכן, לקחתם מאמן כדי להתקדם. אם לא התקדמתם, התהליך השבור.

ובכל מקרה, בשנייה שאתם מגלים שאין לכם אמון במאמן – אתם צריכים ללכת. אין חוכמות. אם אתם מרגישים שהוא לא מקשיב, שהוא לא ערני, שהוא לא דואג לכם, שיש דברים אחרים לפניכם בסדר העדיפויות שלו בזמן המשותף שלכם – תברחו. אתם מבזבזים את הזמן שלכם. זה לא ישתפר.  

התאמנתי בשבועיים האחרונים בחמש בריכות שונות, אצל שישה מאמנים. בחמישי בערב (שזה לפני שעתיים), הייתי אצל אבישג.

אימון שחייה שמעניין רק משוגעים לדבר

פרטים טכניים: 400 חימום, שלושה סטים של 25X4 מעורב רגליים (אשכרה, רגליים פרפר, רגליים גב, רגליים חזה, רגליים חתירה), 8X50 היפוקסי (בפעם הראשונה והחמישית ארבע נשימות כל חמישים מטר, בפעם הרביעית נשימה אחת בחמישים מטר. נכשלתי כישלון מפואר. אני עדיין מתנשף), 10X50 סנפירים, 4X25 מהירים ועוד 3X100 מהר (עם מאיות בין לבין לשחרור). כמה זה יוצא ביחד? לא יודע. ממילא לא הרגשתי כלום אחרי ה-700 מטר הראשונים. ותאמינו לי, אין הבדל בין קרקעית של בריכה אחת לשנייה.

היה לי אוויר. 

אבל היה מעניין.

עברתי

שלושת המאמנים האחרונים היו בעולם המים, שאליו עברתי השבוע. אני שוחה עכשיו בקרים ברמת גן, ערבים ברמת אביב.  מקווה להרוויח בחזרה את האמון במוסד המאמן.

אם הלכתם עם מאמן – בים, באוויר, ביבשה, בריצה או בשחייה, באופניים או בעסקים, אל תוותרו על אחד טוב. קשה נורא להתקדם לבד. אפשר אבל קשה. עם מאמן רע פשוט אי אפשר. אל תעשו אתת זה לעצמכם.