12 חוקים לסטוריטלינג

12 חוקים לסטוריטלינג

12 חוקים לחיים, שקר הסטורי טלינג הגדול ופגישה קטלנית עם טיגריס בנגלי

אהלן אהלן,

כדי שאתם לא תצטרכו, שמעתי פעם בשם 12 חוקים לחיים. כתב אותו טיפוס מעאפן בשם ג’ורדן פיטרסון, פרופסור לפסיכולוגיה, נדמה לי, מהרווארד ואוניברסיטת טורונטו.

שמעתי חצי מהעצות, אבל אני כבר יודע שאני שונא אותו. לא ניכנס לפוליטיקה של זה. מספיק להגיד שמדובר באדם עם דעות שהן כל כך שונות משלי, שאני רוצה לשבור עליו סיפולוקס (ואני כותב את זה למרות שהעצות שלו נשמעות הגיוניות וסבירות בדרך כלל).

מה שמעניין בעיני בספר הזה, ובעוד המון ספרים חלשים שמפרסמים כלכלנים התנהגותיים ופסיכולוגים – זה השקר המוחלט של הסטורי טלינג. או ליתר דיוק, השקרים המוחלטים שאנחנו יכולים לספר בזכות סטורי טלינג.

(יום אחד אולי אבצע מחקר סטטיסטי על מידת הנזק שגרם לאנושות השילוב בין כלכלנים לפסיכולוגים, אבל לפני הכל, סיפורים.)

אנשים אוהבים סיפורים. עכשיו, אחרי שאפילו טיריון לניסטר אמר את זה בפרק האחרון של משחקי הכס, המשפט הזה הפך לאמת מדעית, סטטיסטית, אקדמית ותיאולוגית. למעשה, אנשים כל כך אוהבים סיפורים בעידן הזה, שאתה יכול לעטוף כמעט כל שטות בסיפור טוב, ואנשים יקנו אותה.

וככה, אדם יכול להרשות לעצמו לספר סיפור יוצא דופן, ומיד להסיק ממנו מסקנות מרחיקות לכת: למשל, אנחנו יכולים ללמוד על כוח הרצון האנושי מאדם שטיפס על הפסגה הגבוהה בדרום אמריקה, נפל לתהום, שרד ובדרך נס הגיע בחזרה אל המחנה.

אנחנו יכולים ללמוד על רוח האדם מהצעירה שאיבדה שתי רגליים, התגברה, הפכה למדענית אטום וזכתה בשמונה מדליות באולימפיאדה הפאראלימפית.

ואנחנו יכולים להסיק מסקנות מרחיקות לכת גם מהסיפור על אדם שנטרף על ידי טיגריס בנגלי, אבל לא ויתר והגיע בחזרה לאישה והילדים למרות שנשארו ממנו רק ארבע אצבעות ותוספתן.

רגע, מה?

איזה קשקוש. לא כולנו מטפסי הרים אמיצים. לא כולנו בעלי כוח רצון של קרנף קירגיזי. לא כולנו יכולים לעשות את מה שרק אנשים מיוחדים (וקרנפים קירגיזיים) יכולים לעשות.

(חוץ מזה, חלק ניכר מהסיפורים האלה הם המצאות מונפצות לגמרי.)

סטטיסטית אם נפלת מהר, את הולכת למות. סטטיסטית, אפילו אם שרדת את הנפילה מההר, את הולכת לקפוא באיזה תהום. סטטיסטית, אם איבדת את הרגליים את צפויה לבלות את רוב הזמן שלך במריבות עם ביטוח לאומי, לא באקדמיה.

וסטטיסטית, אם טרף אותך טיגריס בנגלי, לא יישאר ממך תוספתן. מצטער אחינו.

מה המסקנה של כל זה?

שאתם יכולים לתלות על סיפור כמעט כל שטות או מוצר. ככותבים, אתם אפילו מוזמנים מאוד לעשות את זה. אבל אם אתם קוראים סיפור שבא להעביר איזה אמת עסקית או מוצר, או שירות, ובכן, אל תוותרו על הקומון סנס שלכם על הדרך.

ולגבי 12 חוקים לחיים? באמת אל תטרחו. אחרי חצי ספר של סבל, החלטתי לעבור הלאה. (הנה חוק אחד, שמנוגד לחלוטין לרוח הספר הזה: אל תמשיכו לקרוא ספר אם אתם שונאים אותו. לייף איז טו שורט.)

צפריר

אהבתם? שתפו את הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

0
    0
    העגלה שלך
    העגלה ריקהבחזרה לחנות